לעיתים שומעים על יפנים משפטים כמו, 'יפנים הם רובוטים', 'עם אכזר', 'עם קר', 'כולם אותו דבר, ועוד. האמרות האלו לא רק שאינן נכונות הן גם באות ממקום שאינו מכיר את יפן לעומקה.
כדי להבין טוב יותר את השינוי שיפן עוברת בעשורים האחרונים צריך להביט אחורה על ההיסטוריה של יפן לאחר מלחמת עולם שניה (לפעמים אף מוקדם מזה). לאחר המלחמה יפן נתנה דגש חזק לתא המשפחתי. תפקידו של האב היה לצאת לעבודה ולתרום לכלכלת המדינה ותפקידה של האם היה לגדל את הילדים ולדאוג לתא המשפחתי.
סביב חלוקת תפקידים מגדרית נוצר גם הדימוי של 'סלרי-מן', כלומר, איש שכר. אז, אדם שמתקבל לעבוד בחברה יכל היה לעבוד באותה חברה שנים רבות ולעיתים אף מתחילת תעסוקתו ועד לפרישתו בגיל הפנסיה. החברות היפניות נהגו לדאוג לעובדיהם לאורך שלבי החיים. חברות רבות הציעו לזוגות צעירים מגורים מוזלים בשנותיהם הראשונות, ובתקופה מסויימת גם החברה דאגה לפעילויות חברה מגוונות לעובדים כגון גולף, דייג ועוד. באותה העת, אב במשפחה נעדר מהתא המשפחתי כמעט לגמרי. האב עבד עד שעות מאוחרות, ולעיתים נעדר גם בסופי שבוע.
נשים לעומת זאת הוסללו למקצועות שמאפשרים הקמת משפחה. נשים רבות פרשו מעולם התעסוקה מיד לאחר חתונה או עם כניסתן להריון. חלקן חזרו לתעסוקה זמנית לאחר שהילדים גדלו. באופן זה חודדה הבחנה מגדרית בחברה היפנית.
עם זאת, בעשורים האחרונים, ישנו שינוי חשוב מאוד בחברה היפנית. אם בעבר נישואים היו שאיפה מקובלת ביפן, הרי שהיום זוגות רבים בוחרים שלא להינשא. בנוסף, נשים רבות נאלצו לצאת לעבוד ולא להישאר כעקרת בית ולכן, בשונה מהעבר, כיום, אחוז התעסוקה של נשים ביפן הוא גבוה.
בעבר גברים לא לקחו חלק בגידול ילדים ובפעילות הבית. היום ישנה מגמה של גברים הלוקחים חלק אקטיבי בבית ורוצים לקחת חלק בגידול הילדים. מבחינה חוקית, ביפן גברים יכולים לקחת חופשת לידה של ארבעה שבועות ולהאריך אותה עד שנה (במקרים מסויימים אף יותר). עם זאת עדיין לא הרבה גברים בוחרים לקחת חופשה ארוכה.
התא המשפחתי היפני היא חוד החנית של הרטוריקה היפנית, ובעשורים האחרונים ישנה הבנה שהחברה משתנה. פעילות קהילת הלהט"ב עולה לכותרות וישנו לחץ מבפנים ומחוץ ליפן לאשר נישואים לחברי הקהילה. בשל ניסוח החוקה היפנית, התרה של נישואים חד מיניים עדין אינה אפשרית. אולם, יותר ויותר עיריות מאפשרות לזוגות חד-מיניים לרשום שותפות חיים ולאפשר להם גישה למגוון שירותים שאינם מתאפשרים לאנשים שאינם ברישום שותפות.
מעמד האישה הוא נושא חשוב בדיון הציבורי ביפן. אומנם יפן מדורגת במקום נמוך במעמד האישה בעולם אך נשים יפניות יותר ויותר משמיעות את קולן ודורשות שינוי. הם גם בוחרות לתמלל את עצמן מחדש ולהגדיר גבולות ברורים בין דיבור ישן על נשים לבין פרדיגמה חדשה שאותה הן מנסות ליצור ביפן.
בעולם התעסוקה, היה מקובל מאוד לקדם עובדים לפי ותק ולא לפי כישרון או יכולות. כך אנשים שהתחלו לעבוד בגיל צעיר יכלו לעלות בסולם הדרגות עד לתפקידים מאוד בכירים בחברה. כיום מצב זה הולך ומשתנה. יותר ויותר חברות מחפשות כישרונות. והרבה יזמים צעירים מקימים חברות על טהרת הכישרון והיכולת ולא על קידום לפי ותק.
תפיסת יופי ונשיות עוברת שינוי חשוב בעשור האחרון. אם בעבר היה מצופה מנשים ללכת על עקבים, לשמור על דיבור עדין ומראה מסויים (עדיין קיים באופן דיי בולט) היום קמות נשים רבות ויוצאות נגד הליכה עם עקבים לעבודה, או אפילו נגד פרקטיקות נשיות שהיו מקובלות עד כה.
כמו שאפשר לראות בחברה היפנית יש גיוון ושינוי והיא אינה אחידה וסטאטית, אנשים בה הם אינם כפילים אלא אנשים עם רצון, התפתחות וחשיבה עצמאית מלאה. הם אומנם חלק מקבוצה ומכבדים מאוד את הסביבה הקבוצתית אך יש להם גם ביטוי עצמאי. החברה היפנית משתנה כל הזמן, נושאים שונים עוברים שינוי ונוצר מקום להגדרות חדשות בדיוק כפי שנעשה בכל חברה מערבית אחרת. צריך ללמוד להכיר את יפן טוב כדי לעמוד על השינויים הללו.
