בתי קפה ביפן יכולים להפוך בקלות רבה לתחביב. האווירה הכיפית ביחד עם מחירים נמוכים של מוצרים הופכים את החוויה להרגל יומי נעים.

ביפן בתי הקפה נחלקים לשתי קטגוריות: קיסאטן (喫茶店) וקופי-שופ (コーヒーショップ). קיסטאנים הן חנויות בתי קפה קצת יותר ישנות בעיצוב. לרוב משולב בהם ריהוט מעור והרבה עץ מלא. לרוב אלו בתי קפה בבעלות פרטית של אדם והוא קובע את הסגנון והתפריט. בקיסאטנים ניתן גם לאכול ארוחת צהריים קלה הכוללת קארי או ספגטי וסתם להנות מקפה טוב.

הסימניות קנג'י שמרכיבות את המילה כוללת בינהם את הסימניות של עישון, תה וחנות. בעבר, אכן היה ניתן לעשן במקומות אלו. עישון ושתיית תה או קפה לרוב חוברו יחדיו. כיום לא ניתן לעשן בחנויות אבל השם נשאר.

חנויות הקופי-שופ שונות מהותית בעיצוב ובתפריט. לרוב העיצוב שלהם מאוד מודרני, רבות מהן הן רשתות כמו סטארבקס, דוטור ועוד מציעות קפה, מאפים וסנדווצים. כמו במסעדות, גם בבתי קפה התפרטים משתנים לרוב ארבע פעמים בשנה כדי לכלול טעמים וצבעים התואמים לעונת השנה.

אחד הדברים שכיף ביפן הוא אחדות המיתוג. כשמזמינים אייס קפה ביפן, לא משנה באיזה עיר או רשת תקבלו את אותו המוצר בדיוק (קפה קר עם קרח). זה מאוד נוח ואין בלבול בקפה שלכם. ביפן יש שני סוגי קפה נפוצים: אמריקן קופי ובלנד קופי.  ההבדל בין השנים הוא שאמריקן קופי הוא קפה שעשוי מפולי קפה מסוג אחד קלויים קלות והקפה מדולל במים דבר שמעניק לו טעם קליל וקל לשתיה. אמריקן קופי ואמריקנו שונים במעט, היות והאחרון הוא אספרסו עם תופסת מים. לעומת זאת בלנד קופי עשוי 3-4 סוגי פולים של קפה הקלויים ברמה זהה טעמו עשיר ועמוק.

כשיפנים אומרים על קפה 'בלאק' הם לא מתכוונים לקפה שחור כמו שאנחנו מכירים, אלא הם מתכוונים לשתיית קפה ללא סוכר וללא חלב.

ואם כבר בתי קפה, כמובן שאפשר לשתות תה מערבי (black tea) או תה יפני מתערובות דגנים או תה ירוק. מאוד לא מקובל לערבב סוכר בתה יפני ויכול לגרור תגובות מצחיקות של נותני שירות לבקשה לקבל סוכר להוסיף לתה ירוק. המלצה חמה – המנעו מזה. תה ירוק ותה יפני בכלל לא אמורים להיות מתוקים, במקום להוסיף סוכר מזמינים מאפה מתוק והחיבור בן מר למתוק הוא חוויה יפנית נוספת. כל שנותר הוא פשוט להנות.