האידיאולוגיה המשפחתית ביפן זוכה לחשיבות מיוחדת הן ברטוריקה החברתית והם במערכת החקיקה. האידיאולוגיה המשפחתית החלה לשמש ככלי משילות עוד בתקופת טוקוגאווה (1603-1868) וממשיכה גם היום בעידן המודרני. בעידן המודרני עם חיסולו של מעמד הסמוראים וקיצו של העידן הפאודלי, העם היפני לא היה מאוחד, הנאמנויות באותה העת היו לשליטים אזוריים ולכן עלה צורך לאחד את העם סביב נאמנות אחת, כדי לייצור אומה מאוחדת, גאה, משפחתית שבראשה עומד אב עליון – הקיסר. השימוש בדמות הקיסר כאב, נבעה וחיזקה את הרעיון של תפיסת המשפחה ביפן. דבר זה קיבל ביטוי גם במערך חקיקה אשר ביסס את הבית כיחידה בסיסית בחברה היפנית בה הגבר הבכיר בבית הוא ראש המשפחה ובעל שליטה כמעט מוחלטת על חיי בני המשפחה האחרים

כינונה של יפן המודרנית הביא לשינוי משמעותי במעמדן ותפקידן של נשים ביפן. עם תחילת המאה ה-20, בעקבות השפעה מערבית, מנהיגי הדעה היפנים החלו להתייחס לצורך לחנך נשים. מאמרים נכתבו ופורסמו במגזינים ובמעגלים אקדמיים המקדמים חינוך לאישה "מתרבת" אותם כדי שתוכלנה להפוך לאימהות טובות יותר לדורות הבאים של אזרחים נאמנים של העם היפני. משרד החינוך, הקים בתי ספר לחינוך בנות המקדמים ערכים של צניעות, ציות לבעל ולמשפחה תוך טיפול בבריאות האישית לטובת הייעוד הנשי להפוך לאֵם במדינת הלאום.

לאחר מלחמת העולם עבר התא המשפחתי ביפן מספר שינויים מרכזיים. בשנת 1947, בהשפעת שלטון הכיבוש האמריקאי,  שונה 'חוק המשפחה' היפני באופן שמשקף גישה מערבית דמוקרטית ושוויונית למבנה משפחה גרעיני (nuclear family system). בהדרגה מוסד השידוכים פינה את מקומו גם לנישואין מתוך אהבה. שנות הצמיחה הכלכלית מיד לאחר המלחמה הביאו לשינויים נוספים במשפחה. דמות ה'סלרי-מן'  הפכה למודל החיקוי הרצוי לאב ובעל, ובבית האידיאלי תפקיד האישה היה לנהל את משק הבית, הכלכלה ולדאוג למשפחה כך שאב המשפחה יוכל להשקיע את כל מרצו בעבודתו והילדים בלימודיהם.

התפקחות הדור הצעיר ממערכות היחסים של הוריהם והשינויים החברתיים והכלכליים של שנות ה-70 הביאו ליצירת מבנה משפחה הידוע כ'משפחה החדשה'. אומנם, הבעל נדרש לעזור יותר בבית ובפעילות המשפחה אבל בפועל הוא עדיין נדרש לשעות עבודה רבות והאישה נאלצה לתמוך בילדים ולסייע להצלחתם בלימודים, לדאוג להורים ולסייע בצרכי בעלה. המשבר הכלכלי של סוף שנות ה-80 היווה רקע לשינוי נוסף במשפחה, מדד הילודה צנח וגיל הנישואין עלה. תקופה זו מסמלת תחילה של מגמות חברתיות אשר במרכזן עומדות נשים משכילות יותר, אשר נישאות מאוחר יותר, יולדות פחות, ונוכחות יותר בשוק העבודה.

אידיאל המשפחה ביפן, אפשר ביסוס חלוקת תפקידים מגדרית באופן שצמצם את מרחב הפעולה של נשים בזירה הציבורית והעסקית, דבר הניכר במשק גם כיום. חלוקת תפקידים זו קיבלה עידוד גם ממערכות החוק, המיסוי, החינוך והרפואה.

בשנת 1986 נחקק ביפן חוק שוויון התעסוקה. אך מאחר וחוק זה, גם לאחר שעבר תיקונים, לא כלל הטלת סנקציות, ולא פרט אפשרויות אכיפה ולא לקח בחשבון את הצרכים המיוחדים של נשים כאימהות, האפליה המגדרית בשוק התעסוקה נותרה במידה רבה שרירה. רוב הנשים המשיכו לעבוד במשרות ללא אופק קידום וכמעט כל משרות הניהול נותרו בידי גברים

חוסר השוויון התעסוקתי ניכר גם כיום עם פחות מעשרה אחוזים של נשים בתפקידי ניהול וסיכוי גבוה יותר לנשים לעסוק בעבודות זמניות וללא קביעות (OECD 2011). כיום, 51% מהלומדים במוסדות להשכלה גבוהה ביפן הן נשים, אולם בחירת נשים במקצועות מדעיים וטכניים היא הנמוכה ביותר מבין כל מדינות ה- OECD. התופעה מוסברת בחלקה על ידי השפעה תרבותית וסטריאוטיפים מגדריים הקשורים לתפקידן של נשים בחברה.

בנוסף, בין גברים בעלי השכלה גבוהה, לנשים בעלות השכלה זהה יש פער שכר גבוה פי שמונה, דבר המצביע על אפליה מגדרית קיצונית בשוק התעסוקה של יפן. הבדלי השכר המשמעותיים יוצרים מצב שבו נשים נוטות לבחור במקצועות שאינם תואמים את כישוריהן האמיתיים. יותר נשים דוחות את הנישואין שלהן ומעדיפות התפתחות ומיצוי אישי.

נכון להיום ישנם צעירים רבים הבוחרים לא להינשא או לא להביא ילדים או להביא ילד אחד בלבד. בחירות אלו גורמות לירידה משמעותית בילודה מה שמביא את יפן לבעיה כלכלית חמורה היות ויש שכבה גדולה של מבוגרים שצריך לתמוך בהם עם דור מועט מאוד של משלמי מיסים.

נכון יהיה לטעון כי הבעיה המגדרית, עומדת בלב ליבה של הירידה בילודה. בעיה זו משפיעה על בחירותיהן של נשים ושל צעירים בכלל ומשפיעה באופן ישיר על כלכלתה ועתידה של יפן.

רבות נכתב ונאמר על האוכל היפני ועם זאת עדיין קיימת בורות גדולה בעניין. רוב אנשים מקשרים סושי לאוכל יפני ובטוחים שיפנים אוכלים סושי כל השנה. זה כמובן לא נכון. ביפן יש מגוון רחב מאוד של מאכלים וסגנונות כך שאדם יכול לאכול בכל יום משהו אחר ולא לחזור על אותו סגנון די הרבה זמן.

המטבח היפני לכשלעצמו הוא מאוד עשיר, יש בו ירקות, פירות, שורשים, דגים, פירות ים, בשרים ועופות. מכל אלו מכנים שפע מאכלים שונים. ישנם סגנונות שונים של אוכל שמוגשים במקומות רבים. כך למשל ישנם מסעדות שמגישות יאקי-ניקו (בשר על האש בסיגנון קוריאני-יפני), קושי-יאקי (מגוון שיפודי ברטבים שונים), יאקי-טורי (מסעדות המתמחות במנות עוף, תופתעו כמה מנות שונות אפשר להוציא מעוף), סוקי-יאקי (בישול של בשר בקר בסיר עם מרק מתקתק עדינות עם ירקות ונודלס אורז) שאבו-שאבו (רצועות בשר דקות המתבשלות בשניות בסיר עם מרק ותוספות שונות) ועוד סוגים רבים ומגוונים של מאכלים ומסעדות מתמחות.

כאשר יפן הפכה למערבית, בריאות הציבור היתה עניין מאוד מטריד. היו הרבה מחלות והרבה אנשים היו חלשים וזה לא היה טוב לאומה החדשה אשר שאפה להקים צבא חזק. כחלק ממדיניות שיפור בריאות העם, יפן החלה ללמד בבתי הספר תזונה וחשיבות מזון לגוף בריא והושם דגש חזק על תזונה נכונה, ספורט ובריאות. מתוך כך גם התפתחה התפיסה שארוחות צריכות להיות מזינות, בריאות וזמינות. ולכן ארוחת צהריים ביפן מכוונת למחיר זול ובהישג יד לכל אחד. יפנים מתגאים בתזונה מוקפדת. לרוב, הם אוכלים מאוזן ומאוד ערניים למרכיבי המזון וערכים תזונתיים.

תייר שיגיע ליפן ימצא שפע של מסעדות מהירות כדוגמאת מקדונלד, אך אל לשגות ולחשוב שזהו מזון שיפנים יאכלו כל יום. התזונה היא מאוזנת כך שהיא מאפשרת גם חריגה לאוכל מהיר מידיי פעם. מה גם שביפן אנשים עושים הרבה פעילות גופנית הודות למערך הרכבות הנפלא שיש להם. מערכת רכבות ביפן מהטובות בעולם כך שאנשים לא שוקלים להוציא רישיון ולרכוש רכב. הם מגיעים בקלות ממקום למקום. המעברים והגעה לרכבות מצרכים הליכה וזה ספורט נהדר ששומר על כושר ובריאות טובה.

אז מה לגבי צמחונות וטבעונות? לא לאכול בשר ביפן זה לא מובן במיוחד. הרבה פעמים תמצאו את עצמכם מסבירים למלצר שאתם לא אוכלים בשר והוא ימליץ לכם על מנות ללא בשר אבל יביא סלט שמקושט בבייקון. החוסר יכולת להבין צמחונות וטבעונות נובע מכך שהם מאמינים שאוכל חייב להיות מאוזן, אוכלים הכל בכמות לא מוגזמת. להמנע מבשר עבורם זה להימנע ממקור תזונה חשוב. טבעונות הרבה יותר קשה להבנה, המנעות ממוצרי חלב שהם סידן חשוב וביצים שהם מקור חשוב לחלבונים עשירים מאוד אינו נתפס. אז מה כדאי לעשות? קודם כל יש אוכל בשפע. בכל מקום אפשר למצוא מנות רבות של ירקות. בכל חנות נוחות ישנם סלטים, טופו ועוד דברים רבים שטבעונים יכולים לאכול. הבעיה היחידה היא לתקשר ליפנים מה אתם.

לשרותכם יש פה שתי תמונות. האחת הסבר למלצר שאתם צמחונים והשניה הסבר על זה שאתם טבעונים. ההסבר הוא מנומס ומבקש מהמלצר להמליץ לכם על מנה מתאימה. אתם מוזמנים לצלם את ההסבר ביפנית ולשמור בטלפון כתמונה. כשתהיו ביפן תראו למלצר ולא רק שיבינו אתכם גם ימליצו לכם על מנות מתאימות.

לעיתים שומעים על יפנים משפטים כמו, 'יפנים הם רובוטים', 'עם אכזר', 'עם קר', 'כולם אותו דבר, ועוד. האמרות האלו לא רק שאינן נכונות הן גם באות ממקום שאינו מכיר את יפן לעומקה.

כדי להבין טוב יותר את השינוי שיפן עוברת בעשורים האחרונים צריך להביט אחורה על ההיסטוריה של יפן לאחר מלחמת עולם שניה (לפעמים אף מוקדם מזה). לאחר המלחמה יפן נתנה דגש חזק לתא המשפחתי. תפקידו של האב היה לצאת לעבודה ולתרום לכלכלת המדינה ותפקידה של האם היה לגדל את הילדים ולדאוג לתא המשפחתי.

סביב חלוקת תפקידים מגדרית נוצר גם הדימוי של 'סלרי-מן', כלומר, איש שכר. אז, אדם שמתקבל לעבוד בחברה יכל היה לעבוד באותה חברה שנים רבות ולעיתים אף מתחילת תעסוקתו ועד לפרישתו בגיל הפנסיה. החברות היפניות נהגו לדאוג לעובדיהם לאורך שלבי החיים. חברות רבות הציעו לזוגות צעירים מגורים מוזלים בשנותיהם הראשונות, ובתקופה מסויימת גם החברה דאגה לפעילויות חברה מגוונות לעובדים כגון גולף, דייג ועוד. באותה העת, אב במשפחה נעדר מהתא המשפחתי כמעט לגמרי. האב עבד עד שעות מאוחרות, ולעיתים נעדר גם בסופי שבוע.

נשים לעומת זאת הוסללו למקצועות שמאפשרים הקמת משפחה. נשים רבות פרשו מעולם התעסוקה מיד לאחר חתונה או עם כניסתן להריון. חלקן חזרו לתעסוקה זמנית לאחר שהילדים גדלו. באופן זה חודדה הבחנה מגדרית בחברה היפנית.

עם זאת, בעשורים האחרונים, ישנו שינוי חשוב מאוד בחברה היפנית. אם בעבר נישואים היו שאיפה מקובלת ביפן, הרי שהיום זוגות רבים בוחרים שלא להינשא. בנוסף, נשים רבות נאלצו לצאת לעבוד ולא להישאר כעקרת בית ולכן, בשונה מהעבר, כיום, אחוז התעסוקה של נשים ביפן הוא גבוה.

בעבר גברים לא לקחו חלק בגידול ילדים ובפעילות הבית. היום ישנה מגמה של גברים הלוקחים חלק אקטיבי בבית ורוצים לקחת חלק בגידול הילדים. מבחינה חוקית, ביפן גברים יכולים לקחת חופשת לידה של ארבעה שבועות ולהאריך אותה עד שנה (במקרים מסויימים אף יותר). עם זאת עדיין לא הרבה גברים בוחרים לקחת חופשה ארוכה.

התא המשפחתי היפני היא חוד החנית של הרטוריקה היפנית, ובעשורים האחרונים ישנה הבנה שהחברה משתנה. פעילות קהילת הלהט"ב עולה לכותרות וישנו לחץ מבפנים ומחוץ ליפן לאשר נישואים לחברי הקהילה. בשל ניסוח החוקה היפנית, התרה של נישואים חד מיניים עדין אינה אפשרית. אולם, יותר ויותר עיריות מאפשרות לזוגות חד-מיניים לרשום שותפות חיים ולאפשר להם גישה למגוון שירותים שאינם מתאפשרים לאנשים שאינם ברישום שותפות.

מעמד האישה הוא נושא חשוב בדיון הציבורי ביפן. אומנם יפן מדורגת במקום נמוך במעמד האישה בעולם אך נשים יפניות יותר ויותר משמיעות את קולן ודורשות שינוי. הם גם בוחרות לתמלל את עצמן מחדש ולהגדיר גבולות ברורים בין דיבור ישן על נשים לבין פרדיגמה חדשה שאותה הן מנסות ליצור ביפן.

בעולם התעסוקה, היה מקובל מאוד לקדם עובדים לפי ותק ולא לפי כישרון או יכולות. כך אנשים שהתחלו לעבוד בגיל צעיר יכלו לעלות בסולם הדרגות עד לתפקידים מאוד בכירים בחברה. כיום מצב זה הולך ומשתנה. יותר ויותר חברות מחפשות כישרונות. והרבה יזמים צעירים מקימים חברות על טהרת הכישרון והיכולת ולא על קידום לפי ותק.

תפיסת יופי ונשיות עוברת שינוי חשוב בעשור האחרון. אם בעבר היה מצופה מנשים ללכת על עקבים, לשמור על דיבור עדין ומראה מסויים (עדיין קיים באופן דיי בולט) היום קמות נשים רבות ויוצאות נגד הליכה עם עקבים לעבודה, או אפילו נגד פרקטיקות נשיות שהיו מקובלות עד כה.

כמו שאפשר לראות בחברה היפנית יש גיוון ושינוי והיא אינה אחידה וסטאטית, אנשים בה הם אינם כפילים אלא אנשים עם רצון, התפתחות וחשיבה עצמאית מלאה. הם אומנם חלק מקבוצה ומכבדים מאוד את הסביבה הקבוצתית אך יש להם גם ביטוי עצמאי. החברה היפנית משתנה כל הזמן, נושאים שונים עוברים שינוי ונוצר מקום להגדרות חדשות בדיוק כפי שנעשה בכל חברה מערבית אחרת. צריך ללמוד להכיר את יפן טוב כדי לעמוד על השינויים הללו.

רבות נכתב ונאמר על חיי הלילה ביפן בכלל ובטוקיו בפרט. טוקיו היא אכן עיר שוקקת חיים ואינה מפסיקה לרגע קט את מהירות החיים. גם בימי חול וגם בסופי שבוע ניתן למצוא מסעדות, מקומות בילוי ורחובות הומי אדם.

בכל כמה רחובות ישנה נקודת משטרה פעילה שבה ישנו שוטר קהילה וכן רמת פשיעה נמוכה מושכת יותר ויותר מבלים לחוש בטוחים וליהנות מבילויים עד השעות הקטנות של הלילה.

בהרבה חברות ביפן העבודה מאוד מוקפדת ורצינית ולכן שעות הבילוי המשותפות של צוות העובדים או אנשים עסקים ולקוחותיהם מאפשר לשחרר לחץ ולהיות פחות רישמיים. לרוב ערב בילויי מתחיל בארוחת ערב משותפת במסעדה, לאחר מכן באר או מועדון ומשם אפשר להמשיך לחדרי קריוקי ולקנח במנת ראמן חמה בשעות הלילה המאוחרות.

רכבות ביפן מסתיימות בחצות וזאת כדי לנסות לצמצם את התופעה של שתיה מרובה, בשל כך, זה לא מוזר למצוא אנשים שתויים שנרדמים ברחוב כי הפסידו את הרכבת האחרונה או שהיו שתויים מדיי מכדי להגיע לביתם.

טוקיו היא גן עדן לבילויי יום ולילה. יש בה מסעדות רבות ומגוונות, בארים מיוחדים והתאמה למגוון סיגנונות וטעמים. במסעדות ובתי קפה, נהוג לשנות את התפריטים ארבע פעמים בשנה בהתאם לכל עונה.

האוכל היפני אינו מתובל וטעמו מבוסס על מרכיבים שנמצאים בשיא עונתם. הדבר נכון לא רק לפירות וירקות אלא גם לדגים ומאכלי ים שונים. כך למשל לא מוגשות צדפות ביפן בחודשים שאין בשמם R (מאי, יוני, יולי, אוגוסט) כי אז המים אינם קרים מספיק לשליית צדפות טעימות, באופן זה גם מאפשרים טעם מדוייק וגם מאפשרים לאוכלוסיית הצדפות להתאושש.

תעשיית האלכוהול היפנית בעלת מוניטין עולמי. זו היא תעשייה דינמית שכל הזמן שואפת להוציא מוצרים חדשים ולחדש טעמים וסגנונות. בין המשקאות היפנים, אפשר למצוא שלוש משקאות בולטים, הסקה היפני, שנקרא ביפנית Nihon shu, זהו משקה אלכוהולי שעשוי מאורז. משקה השוצ'ו Shōchū שעשוי מאורז, שעורה, תפוח אדמה מתוק וכוסמת, ומשקה ליקר השזיפים שנקרא ביפנית Ume shu. משקאות אלו טעימים ומושכים לשתות מנה נוספת אך אל לשכוח, הם משקאות אלכוהולים עם אחוז גבוה של אלכוהול ובקלות רבה יכולים לבלבל.

בארים ביפן נחלקים לשתי קטגוריות עיקריות: איזקיות (בר מקומי בסגנון יפני) ובארים מודרנים. האיזקיות הן תענוג צרוף של אוכל יפני במנות קטנות עם שתיה שמבוססת על ייצור מקומי כגון סקה, בירה ושוצ'ו. בארים מודרנים יציעו חוויה אלגנטית של מבחר רחב של קוקטיילים וכן משקאות מיובאים לצד משקאות יפנים.

חיי הלילה שוקקים בכל רחבי יפן, ולא רק בטוקיו, אם עם זאת צריך לזכור כי בישראל הגיל המותר לשתיית אלכוהול הוא 18 וביפן הוא 20 ולכן יש לכבד ולשמור על החוקים כפי שמתבקש מחוק המדינה.

בתי קפה ביפן יכולים להפוך בקלות רבה לתחביב. האווירה הכיפית ביחד עם מחירים נמוכים של מוצרים הופכים את החוויה להרגל יומי נעים.

ביפן בתי הקפה נחלקים לשתי קטגוריות: קיסאטן (喫茶店) וקופי-שופ (コーヒーショップ). קיסטאנים הן חנויות בתי קפה קצת יותר ישנות בעיצוב. לרוב משולב בהם ריהוט מעור והרבה עץ מלא. לרוב אלו בתי קפה בבעלות פרטית של אדם והוא קובע את הסגנון והתפריט. בקיסאטנים ניתן גם לאכול ארוחת צהריים קלה הכוללת קארי או ספגטי וסתם להנות מקפה טוב.

הסימניות קנג'י שמרכיבות את המילה כוללת בינהם את הסימניות של עישון, תה וחנות. בעבר, אכן היה ניתן לעשן במקומות אלו. עישון ושתיית תה או קפה לרוב חוברו יחדיו. כיום לא ניתן לעשן בחנויות אבל השם נשאר.

חנויות הקופי-שופ שונות מהותית בעיצוב ובתפריט. לרוב העיצוב שלהם מאוד מודרני, רבות מהן הן רשתות כמו סטארבקס, דוטור ועוד מציעות קפה, מאפים וסנדווצים. כמו במסעדות, גם בבתי קפה התפרטים משתנים לרוב ארבע פעמים בשנה כדי לכלול טעמים וצבעים התואמים לעונת השנה.

אחד הדברים שכיף ביפן הוא אחדות המיתוג. כשמזמינים אייס קפה ביפן, לא משנה באיזה עיר או רשת תקבלו את אותו המוצר בדיוק (קפה קר עם קרח). זה מאוד נוח ואין בלבול בקפה שלכם. ביפן יש שני סוגי קפה נפוצים: אמריקן קופי ובלנד קופי.  ההבדל בין השנים הוא שאמריקן קופי הוא קפה שעשוי מפולי קפה מסוג אחד קלויים קלות והקפה מדולל במים דבר שמעניק לו טעם קליל וקל לשתיה. אמריקן קופי ואמריקנו שונים במעט, היות והאחרון הוא אספרסו עם תופסת מים. לעומת זאת בלנד קופי עשוי 3-4 סוגי פולים של קפה הקלויים ברמה זהה טעמו עשיר ועמוק.

כשיפנים אומרים על קפה 'בלאק' הם לא מתכוונים לקפה שחור כמו שאנחנו מכירים, אלא הם מתכוונים לשתיית קפה ללא סוכר וללא חלב.

ואם כבר בתי קפה, כמובן שאפשר לשתות תה מערבי (black tea) או תה יפני מתערובות דגנים או תה ירוק. מאוד לא מקובל לערבב סוכר בתה יפני ויכול לגרור תגובות מצחיקות של נותני שירות לבקשה לקבל סוכר להוסיף לתה ירוק. המלצה חמה – המנעו מזה. תה ירוק ותה יפני בכלל לא אמורים להיות מתוקים, במקום להוסיף סוכר מזמינים מאפה מתוק והחיבור בן מר למתוק הוא חוויה יפנית נוספת. כל שנותר הוא פשוט להנות.

כאשר רוצים להתחיל ללמוד יפנית יש לזכור כמה דברים. הראשון והחשוב מהכל הוא שאוצר מילים הוא דבר חשוב, מאוד עוזר וכדאי תמיד להרחיב. אוצר מילים יעזור לכל תלמיד להתקדם מהר, לזכור משפטים ולהבין בקלות מבני משפט. כאשר המוח שלנו צריך גם לזכור אוצר מילים וגם ללמוד מבנים לוגים חדשים הוא מתאמץ כפליים ולכן מאוד מומלץ תמיד להגדיל אוצר מילים.

אוצר מילים אפשר ללמוד עם תוכנות שיש בטלפונים וכן דרך סרטים, סדרות אנימה וכל מידע אלקטרוני אליו אתם נחשפים. כדי לזכור מילים מומלץ להשתמש בפנקס קטן בו תרשמו מילים חדשות. ולא לשכוח שביפנית, בשונה מעברית, למילים עשויות להיות מספר משמעויות, לכן רשמו לכם מספר משמעויות של מילים.

לימוד כתיבה חשוב שיהיה הדרגתי. מתחילים בהירגנה, מחפשים באינטרנט אתר דרכו אפשר ללמוד סדר כתיבה נכון של האותיות. ישנם שפע אתרים שמציעים כל מיני שיטות. מה שחשוב הוא להקפיד על סדר כתיבה נכון. בשונה משפות אחרות, ביפנית (גם בסינית) יש משמעות לכיוון הכתיבה וסדר כתיבה. כך למשל אות יש כיוון וסדר וחשוב מאוד להקפיד עליהם. אל תזלזלו בכך, סדר זה ימשיך אתכם גם בקטקנה וגם בקנג'י. בלי ידיעת הסדר לא תוכלו לקרוא ולכתוב נכון.

מדוע סדר כתיבה כה חשוב? הסיבה הראשונה היא שבכתיבה מהירה יפנים נוהגים לעיתים לחבר חלקים מהאותיות והם עושים את זה בהתאמה לסדר כתיבה. סיבה שניה היא חיפוש במילון של מילה שאנחנו לא יודעים לקרוא יעשה לפי מספר קווים שיש באות. אם לא נדע לכתוב נכון, לא נדע להגיד כמה קווים יש בה ואז גם לא נמצא אותה במילון. לבסוף, כתיבה במכחול לפי סדר כתיבה נכון מייצרת את העובי המשתנה של הקווים בחלקי האות השונים.

בנוסף לדפי עבודה שאפשר להוריד מהאינטרנט, ניתן לבחור אפליקציה בטלפון ללימוד אותיות. יש אפליקציות שבהם ניתן לכתוב עם האצבע על המסך את האות וכך לזכור ולהתאמן על סדר כתיבה גם שנוסעים ברכבת.

לאחר שלמדתם הירגנה נסו לכתוב מילים שלמדתם עד שתרגישו שאתם שולטים בקריאה וכתיבה. רק לאחר מכן מומלץ לעבור ללימוד קטנטה בדיוק באותו האופן כמו הירגנה.

לימוד קנג'י הוא קצת יותר מורכב. הרבה פעמים תלמידים ממהרים להתחיל קנג'י ומנסים להתהדר במספר הסימניות שהם מכירים. זו אינה תחרות. לקנג'י יש דרך לימוד ויש גם הרבה מאוד מידע חשוב מעבר ללימוד שכדאי לדעת. קנג'י מומלץ ללמוד לאט, להתעכב על הקריאות השונות ולכתוב כל אות נכון ופעמים רבות.

עד כאן כיסינו את הכתיבה ביפנית, מה עושים עם למידה של תחביר? ביפנית יש משמעות מאוד חשובה לבסיס נכון של לימוד השפה. תלמידים שלומדים לבד נוטים לקפוץ בין מבנים וללמוד אותם לא לפי סדר נכון. מומלץ מאוד לעשות לימוד מלווה. להצטרף לקורס או שיעורים פרטיים ולקבל מבנה נכון שמלווה גם בהסברים תרבותיים שהם חלק לא פחות חשוב בשפה היפנית. פעמיים רבות תלמידים לומדים לבד מכל מיני מקורות ומאמצים דיבור שעשיר בסלנג ושפה לא רשמית. זה יהיה נכון לשימוש בין חברים קרובים בלבד ועשוי להיות פוגעני ולא מכבד בשימוש מול אנשים לא מוכרים או שאינם בגילכם.

ביפנית משתמשים בשלוש שפות כתיבה יחדיו: הירגנה, קטקנה וקנג'י. הירגנה וקטקנה הן מערכות כתיבה פונטיות, כלומר, צלילים ממש כמו בשפות אחרות. קנג'י לעומת זאת, היא שפת כתיבה פיקטוגרפית כלומר, לכל אות (יותר מדוייק לומר סימניה), יש ציור בעל משמעות.

למרות שיפנית וסינית הן שתי שפות שונות לגמרי, מערכת הכתיבה היפנית מבוססת על המערכת הסינית. סימניות הקנג'י הגיעו ליפן מסין במאה ה-7 (יש הטוענים קודם לכן). בתחילה, ביפן עשו בהם שימוש קצת לא מדוייק, הם השתמשו בסימניות כקריאה פונטית ורק כעבור כמאה שנים, במאה ה-8 יפן התחילה להשתמש בקנג'י בקריאה הפיקטוגרפית שלו. המערכות הפונטיות של הירגנה וקטקנה הומצאו דרך שימוש במערכת הקנג'י. איך זה קרה? פשוט לקחו סימניית קנג'י ומתוכה גזרו בסיס של אותיות הירגנה וגם קטקנה.

הירגנה נועדה במקור לשמש כשפת כתיבה פונטית למילים מהשפה היפנית. קטקנה לעומת זאת נועדה לשמש עבור מילים זרות שנכנסו לשפה. במונחים של היום יהיו אלו מילים כגון: אינטרנט, טבק, דרגות צבאיות זרות וכמובן גם שמות של אנשים שאינם יפנים.

ביפנית מבנה המשפט הפוך משפות אחרות. כך למשל משפט מתורגם מיפנית לשפה אחרת יראה כך: